כשהתום הלך לאיבוד

דרור אלטון נולד ב-9 באוגוסט 1994, בן לרותי ואבי, אח צעיר לעמרי ויובל. גדל בצורית, במועצה האזורית משגב. הוא שירת בחיל ההנדסה הקרבית, יצא לקצונה ופיקד על מחלקת הסיור. לאחר שחרורו המשיך והתגייס לימ"מ - היחידה הלאומית למלחמה בטרור תחת המשטרה. בשנת 2020 התחתן עם כליל, אהבת חייו, אותה הכיר עוד מחטיבת הביניים ובמרץ 2023 נולד בנם ארז. בשבת ה-7 באוקטובר 2023, דרור היה מהראשונים שהגיעו ליחידה ויצא להגן על תושבי הדרום. דרור נפל בקרב בצומת שער הנגב, בן 29 בנופלו.

אני ליאור רשף. דרור היה חברי הטוב ביותר, חבר ילדות מגיל צעיר, אח קטן, חבר נפש. את הספר הזה תכננתי לכתוב לארז עוד כשנולד כמתנת לידה לדרור וכליל - ספר שמספר על חברות מיוחדת כמו שלנו. כשדרור נהרג, עוד בשבעה ידעתי שהספר הזה הולך לראות אור והוא יספר על החברות הזו אך גם על דרור כאדם, על מי שהיה, ועל הדרך החזקה שלו אותה חשוב כל כך להעביר הלאה. כשנגשתי לכתוב חשבתי על דרורי, מה אפיין אותו, מה אהב לעשות, מה היו ערכיו, מה היה לו חשוב שאעביר לכם הלאה כאן ומה בו עורר בי כזו השראה. היה לי כל כך קשה לזקק רשימה כה ארוכה למילים, לדמויות, למסר. מקווה שהצלחתי להעביר במעט את האדם המדהים שדרור היה.

הספר מספר על תום, ילד קטן ותמים שהלך לאיבוד ביער, כדימוי לתמימות שאבדה בי ביום שדרור נהרג, ועל המסע שאני עוברת מאז מותו. ציפור הדרור הקטנה שמלווה את תום וחבריו מעבירה במילותיה את דרור וממחישה את התחושה שהוא מלווה אותנו יום יום בדרכו, בערכיו, ובחיבוק החזק שלו שכה חסר. המפגשים בספר והסיטואציות אליהן נקלע תומי בדרכו הביתה, מאפשרים להכיר במעט את האדם שהיה דרור ואת תכונותיו הבולטות. אחת מהן היו החיוך שלו, האנרגיה החיובית איתה הגיע לכל מקום והאור החזק שהפיץ בנוכחותו- וכך גם הספר, מלא באור, בחיוביות, בחיוך. הסיפור לא מתרכז בקושי ובכאב, אלא בטוב, באופטימיות, בעתיד טוב יותר כפי שדרור ראה את העולם. אתר זה מאפשר הכרות מעמיקה יותר עם דרור ונותן מקום לכל מי שהכיר אותו לשתף, לספר, להתחבק ביחד. תודה לכליל, חברתי האהובה, שליוותה אותי במסע הפרטי שלי להוצאת הספר לאור. ולמיזם "סיפור.חיים" שהפיק את הספר - לרותי, סיון, סיגל, גזית, אורי, אדוה וגלית, תודה על הסבלנות וההשקעה בהתנדבות מלאה, חיממתם לי את הלב.